<h1>תוספות לרבינו שמשון ב"ר אברהם משאנץ — כתובות</h1>
<h2>דף ז.</h2>
[כתובות ל' ע"ב] כיון דאליס ליה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה. וא"ת כיון דאליס ליה היכי מיחייב תו דמיד נתחלל כדתניא בפ"ק דכריתות [ז' ע"א] כהן שסך תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש. וי"ל התם מאי נתחלל כשם שנגמרה כל הנאה, אבל הכא לא נגמרה ההנאה בלעיסה לחודה. ואגב גררא אפר' דיש ספרים דגרסי' התם כהן שסך תרומה לבן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש, פי' מתעגל בו בן בתו משם ואילך דמיד כשסך נתחלל, ולגירסא זו אינו מתחלל אלא כשסך ממנו אל' זר, אבל אם סך בו כהן לא נתחלל ואסור לזר להתעגל בו, וגירסא זו לא נהירא לר' דהא תניא התם מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו שחייב שנאמר על בשר אדם לא יסך, ופרי' מאי שנא מהא דתניא כהן שסך שמן של תרומה, ומשני דגבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו משחת אלהיו קרי, אע"ג דאית' עליו לא איתחלל, משמע דווקא שמן המשחה אינו מתחלל כשסך על ראשו, אבל שמן של תרומה מתחלל כשסך ממנו כהן, ובירושלמי [מע"ש פ"ב ה"ב] גר' בהדיא כהן סך הוא שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגל בו, והא דנפקא לן דשמן של תרומה מתחלל דכתיב [ויקרא כ"ב] ומתו בו כי יחללוהו, ואע"ג דההוא בזר כתיב הכי פי' זר מת כשמחללו, אבל כהן אינו מת כשמחללו, ומ"מ משמע דמתחלל.
<h2>דף יג:</h2>
[כתובות י' ע"ב] אכל תמרים אל יורה. וא"ת והא בפ' אמ' לו [כריתות י"ג ע"ב] אמ' רב הונא אמ' רב הלכה כר"א דא' אינו חיב על שאר משכרים אלא על היין בלבד וקרי רב עליה טובינא דחכימי, וי"ל דר"א אע"ג דלא מחייב אשאר משכרים מ"מ כיון דמשכר אסו' להורות, וכן מוכח שלהי אלו מומין [בכורות מ"ה ע"ב] דחשיב שכור בפסולי אדם, ופרי' שכור דאחולי מחיל עבודה בהדי מומין ה"ל למחשביה, ומשני בשאר דברים המשכרים אירי ודלא כר' יהודה, אלמ' דלמאן דלא מיחיב אשאר משכרים אתיא מתני' ואפ"ה פסול לעבודה, ואע"ג דלאחולי הוא דלא אחיל, וה"ה נמי דלא יורה.
<h2>דף כב.</h2>
[כתובות ס' ע"א] יכול יהא חלב מהלכי שתים כו'. בתורת כהנים בפ' ויהי ביום השמיני [פרק ד'] גר' יכול אף בשר וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתו, ודין הוא מה אם הבהמה שהוקל במגעה החמיר בחלבה, מהלכי שתים שהחמיר במגען אינו דין שהחמיר בחלבן, ת"ל זה, או אוציא החלב שאינו נוהג בכל, פי' דחלב בהמה טהורה מותר, ולא אוציא את הבשר שהוא נוהג בכל, פי' דבהמה טהורה נמי (ל)נוהג איסור באבר מן החי, ת"ל זה טמא זה בלא תעשה על אכילתו ואין הבשר מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתו, ואומר ר' דבין לפי הספרים שלנו דקדריש מהוא היתר חלב ודם, ובין לפי תורת כהנים דדריש הכל מזה אתי שפיר דמצינן למעוטי חלב ובשר ודם כולהו מחד קרא, שמצינו בכמה מקומות דמעטי' מחד קרא כמה דברים, כדאשכחן במעילה פרק [הנהנה מן ההקדש (י"ח ע"ב)] דממעט כמה דברים מתמעל מעל, והך פליג' השתא להך ברייתא דכריתות [פרק א]כל דם שחיטה [כ' ע"ב] דממעט [דם] מהלכי שתים [מדכתיב לעוף ולבהמה], דמדכתיב הוא זה ממעטי' חלב ובשר, אבל דם אסור דמהיכי תיתי, דסברא היא יותר להתיר בשר מדם, שאין איסור בשר נוהג בהם כלל אלא מחיים כאבר מן החי, אבל דם איסורו נוהג בכל בין מחיים בין לאחר מיתה, ויש תורת כהנים נמי שכתוב בהן ת"ל זה הוא, משמע דמזה ומההוא מרבי, ועוד יש תימא דנקט במתני' [כריתות שם] דם ודילג בשר, ואומר ר' דאי הוה גרסינן בשמעתין בשר במקום דם הוה אתי שפיר דמזה ומהוא ממעטי' חלב ובשר, ומההוא דכריתות ממעטי' דם, וא"ת כיון דשרינן דם מההוא קרא דכריתות [אמאי איצטריך קרא למשרי חלב השתא דם מותר חלב לא כ"ש, וי"ל דמההוא קרא דכריתות] לא מצינן דם למישרי לגמרי דלא ממעטי' ליה אלא [מאיסור דם אבל לא] מאיסור טמא, הילכך איצטריך הכא למעוטי חלב ומינה נמי ממעטינן דם, דהואיל ונתמעט מאיסור דם מהשתא דם וחלב (באים) [שוין], מ"ר.
<h2>דף כד:</h2>
[כתובות פ"ג ע"א] ואין לי עסק בך כו'. מקשי' דהא בהשולח [גיטין מ"ג ע"ב] גבי המוכר עבדו לגוים יצא בן חורין וצריך גט שיחרור אם כתב עליו אונו זהו שיחרורו, מאי אונו אמ' רב ששת דכתב ליה הכי לכשתברח ממנו אין לי עסק בך, אלמ' אין לי עסק בך לשון טוב הוא. ויש מתרצ' דהכא מיירי כשאמ' אלה הלשונות שלשתן דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידים מסולקות ממנה, דלשון דין ודברים מיגרע אין לי עסק בה, והעד לדבריהם מפ' בתר' דכריתות [כ"ד ע"א] הנותן מתנ' לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה כו', ופריך מהא בריית' דשמעינן והא ידי מסולקות הימנה כאי אפשי בה דמי וקתני לא אמ' כלום, ומשני שאני התם דאמרי' כי סליק נפשיה מדין ודברים סליק, משמע דמשום דאמר דין ודברים בהדי גרע, ולא נהירא דהא אמרינן בירושלמי [ה"א] ידיי מסולקות הימנה רגליי מסולקות הימנה לא אמר כלום, ולא קתני התם דין ודברים בהדי אלמ' מיירי ידיי מסולקות הימנ' גריד' בלא דין ודברים, דהוא הדין אין לי עסק בה, ועוד יש מתרץ דשאני גבי עבד דאם גדול הוא זוכה בעצמו, ואם קטן זכו בו שמים כשאמ' אין לי עסק בה, אבל גבי שדה לא שייך למימ' הכי. והא נמי לא נהיר' לר' דבהמגרש [גיטין פ"ה ע"ב] איבעי' לן אמ' לאשה הרי את לעצמך מהו, ת"ש גופו של גט שיחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך ומה עבדא דקני ליה גופיה כי אמ' ליה הרי את לעצמך קני אשה דלא קני לה גופא אלא למעשה ידיה לא כל שכן, ומאי ק"ו הוא דילמא גבי עבד שאני לפי שזכו בו שמים להתחייב במצות מה שאין כן גבי אשה, ונר' לר' דאין לי עסק בך הוי כמו שאמ' לו הרי את לעצמך לכך גבי עבד שיכול לזכות בעצמו קני, אבל שדה איך יזכה בעצמו. ור"ת פי' דכל הנך לישני לשונות טובים הם, דאי לא תימ' הכי בגיטין בריש הזורק [ע"ז ע"א] דפריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומוקמינ' כגון שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ופריך וכי כת' לה מאי הוי ומשני בכותב לה ועודה ארוסה וכן בחזקת הבתים [ב"ב מ"ט ע"א], ומאי דוחקיה לאוקומי בלשון דין ודברים שהוא לשון [גרוע] ובעודה ארוסה, לוקמ' בלשון מתנה גמורה ואפי' היא נשואה, ולקמ' במי שהיה נשוי [צ"ג ע"א] מוקי לה שמואל לכמה משניות בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמך במנה, ואם לשון גרוע הוא מה דוחקו שלא יעמיד בלשון טוב, על כן נראה לר"ת דלשון דין ודברים מתנ' גמור' ולשון טוב שבכל הלשונות, והכא ה"פ וכי כת' לה מאי הוי והתניא האומ' כו' לא אמ' כלום שאע"פ שריבה בלשונות טובים אינו כלום עד שיחזיק, והכא הך אשה אפי' תחזיק אין זו חזקה דחזקה היא שאדם מחזיק בדבר שלא היה שלו וקונה עתה בחזקה או בשטר, אבל אשה זו שמוחזקת בקרקע שהגוף שלה בלאו הכי הרי היא כמוחזקת באויר ואינה עושה כלום, ולא מצינו שטר וחזקה קונים אלא דבר שאינו שלו כדילפינ' פ"ק דקידושי' [כ"ו ע"א] שטר מספר המקנה חזק' מוירשתם אותה וישבתם בה, במה ירשתם אותה בישיבה, דהיינו דבר שלא היה שלהם מתחילה קודם ירושה, אבל בדבר שהוא שלו מתחילה לא מצינו שתועיל בו חזקה או שטר שהרי מוחזק ועומד הוא, ומאי אולמיה חזקה בתרית' מחזקה שהוא עומד בה, וכן נמי הא דפרכי' במי שהיה נשוי [צ"ה ע"א] גבי מי שהיה נשוי שתי נשים וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך וכי כת' לה מאי הוי שהרי מה היא מקנה לו שיעבוד ובלאו הכי משועבדת לו, ולא הבנתי דבריו כלל מה תירץ, חדא דאכתי תיקשי ליה [א]מאי לא משני (פ') [בבבא] בתרא ובגיטין כשהקנה (לו) [לה] דעל כרחי' בגיטין קונה כדמשני לקמן ההיא דמי שהיה נשוי, ועוד ק"ל דבחזקת הבתים [ב"ב מ"ג ע"א] גבי שותפין מעידין זה לזה פריך אמאי נוגעין בעדותן הן, ומשני דכתב לה דין ודברים אין לי על שדה זו, וכי כת' לה מאי הוי, והתניא האומ' כו', ואי לשון טוב הוא כשהחזיק השותף בחלק חבירו למה [לא] יזכה בו, ועוד ק"ל דבהדיא מוכח בבריית' דין ודברים אינו מועיל אפילו החזיק בה מדפרי' מיניה לריש לקיש [כריתות כ"ד ע"ב] דאמ' הנותן מתנה לחבירו ואמ' הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה בה, ואותו התירוץ שפי' למעלה זכו בו שמים תירצו ר"ת.
[כתובות פ"ג ע"א] כדרב כהנא דאמ' כו'. תימ' אמאי קמייתי ראיה, אי מייתי ראיה דמהני דין ודברים אע"פ שהוא לשון גרוע דילמ' כל הנהו מיירי בלשון טוב ואמ' אי אפשי בה כדאית' בכריתות [כ"ד ע"א], ויש לדקדק מדקא' נחלה הבאה לו לאדם דווק' ולא שבאה כבר מכלל דמיירי בלשון גרוע דאי בלשון טוב אפי' באותה [שבאה] כבר נמי למה לא יוכל להתנות עליו, ולר' נר' דאהא מייתי ראיה דלא תיקשי כיון דק"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היכי מצי מקני לה דבר שלא בא לעולם הוא שעדיין לא בא לידו, למאי דאוקימנ' בכותב לה ועודה ארוסה, ולהכי קאמ' כדרב (הונ') [כהנא] כדאשכחן דאמור רבנן שיכול להקנות בכי האי גוונ' שהתנה על נחלה הבאה לו מדרבנן שלא יירשנה, ולבסוף מייתי דרבא ליתן טעם למה הוא זה שיכול להתנות ואין זו כמו בעלמ' מקנה דבר שלא בא לעולם, דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו דכיון דלטובתו תקנוהו יכול הוא לומ' אי אפשי באותה טובה, אבל מלשון דין ודברים לא צריך לאתויי ראייה דסבר' הוא דהיכא דלא בא לידו שייך דין ודברים כמו בעלמא לישנ' מעליא אחרינ', והא דאיצטרי' דרב כהנ' לאו משום דר' ינאי איצטריך דאיהו ס"ל בהאשה רבה [יבמות צ"ג ע"א] אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אלא משום דאנן ק"ל דאין אדם מקנה איצטריך, ובמילת' דרבא לחודיה לא סגי בלא דרב כהנ' דמדרבא לא שמעינן שיוכל להתנות בדבר שלא בא לעולם, דאע"ג דרבא מייתי דרב הונ' שהיא מתנה על מזונות שלא באו [לעולם] הת' אינו חידוש שאין לה מזונות, דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה וכשרוצה חוזרת בה, ולא קמ"ל רב הונ' אלא מה שהיא יכולה להפקיע מעשה ידיה מבעלה, וא"ת בלא דרב כהנ' נמי למה לא יוכל להסתלק בכותב לה ועודה ארוסה מידי דהוה שאר כסות ועונה [נ"ו ע"א] לר' יהודה דאמ' בדבר שבממון תנאו קיים, ואפי' ר' מאיר לא פליג אלא משום דקסבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, י"ל דמשום דהכא מיירי כשאומ' לה כך מעצמו דין ודברים אין לי בנכסייך, ואין האשה מבקשת ממנו ודמי פטומי מילי בעלמא דלאשה איבעי לה לאתנויי, ובעל קמתני, והשת' מייתי מדרב כהנ' דמוכח תנאי אינו מועיל מכח סילק' בעלמ' מועיל, ועוד דגבי שאר כסות ועונה מיירי דרך תנאי לפיכך יכול להתנות דלעיניין דבר זה יחולו הנישואין, ולעיניין דבר זה לא יחולו, אבל הכ' מיירי שלא כדרך תנאי באומר לה דין ודברים אין לי בנכסייך, לכך איצטריך דרב כהנ', ושמא בדרך תנאי לא היה מועיל דין ודברים אלא לישנ' מעליא בעינן.
